חלום של מדינת כלל תושביה

מדינת ישראל הוקמה כמקום ביתו של העם היהודי, כפי שנכתב במגילת העצמאות "בְתֹקֶף זְכוּתֵנוּ הַטִּבְעִית וְהַהִיסְטוֹרִית וְעַל יְסוֹד הַחְלָטַת עֲצֶרֶת הָאֻמּוֹת הַמְּאֻחָדוֹת אָנוּ מַכְרִיזִים בָּזֹאת עַל הֲקָמַת מְדִינָה יְהוּדִית בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הִיא מְדִינַת יִשְׂרָאֵל". כבר במגילת העצמאות, התגלה הקושי הראשוני באחדות העם שמקימי המדינה ניסו לגשר על הפער בין היהודים תושבי המדינה לבין הערבים תושבי המדינה, לכן הם כתבו במגילת העצמאות את הדברים הבאים, נוּ קוֹרְאִים – גַּם בְּתוֹךְ הַתְקָפַת-הַדָּמִים הַנֶּעֱרֶכֶת עָלֵינוּ זֶה חֳדָשִׁים – לִבְנֵי הָעָם הָעַרְבִי תּוֹשָׁבֵי מְדִינַת יִשְׂרָאֵל לִשְׁמֹר עַל שָׁלוֹם וְלִטֹּל חֶלְקָם בְּבִנְיַן הַמְּדִינָה עַל יְסוֹד אֶזְרָחוּת מְלֵאָה וְשָׁוָה וְעַל יְסוֹד נְצִיגוּת מַתְאִימָה בְּכָל מוֹסְדוֹתֶיהָ, הַזְּמַנִּיִּים וְהַקְּבוּעִים".

הערך העליון של המדינה נראה לדור המייסדים כערך מספיק חזק שיגשר על הפערים בין שתי התרבויות ויבנה חברה מאוחדת. בחלוף הזמן התברר שכוונות לחוד ומציאות לחוד. במשך השנים הופלה הציבור הערבי בארץ לרעה וכל הכוונות לתת להם שוויון זכויות לא התקיים. כך אנו מוצאים את עצמנו במדינה כמעט דו לאומית שחלק מתושביה לא מרגישים שייכות למדינה.

מעבר לפילוג בין יהודים לערבים החל כבר מקום המדינה פילוג בין דתיים (בעיקר הזרם החרדי) לבין החילונים ואפילו מול הדתיים הלאומיים. הפילוג בה לידי ביטוי במערכות החינוך וכן באורח החיים ובנסיונות של ציבור אחד להחיל את האידיאולוגיה שלו על האחר גם במחיר פגיעה בחיים בהרמוניה ובשיתוף הדדי שלא לדבר על אי הרגשת האחדות.

הנה אנו מוצאים את עצמנו בישראל של שנת אלפיים עשרים ואחת, ארץ מפולגת בין ימין לשמאל, בין חילוניים לדתיים לחרדים, בין יהודים וערבים ובנוסף פילוג בין מגדרים שונים כמו ציבור הלהט"ב  ועוד שמוצאים את עצמם מופלים לרעה בתחומים שונים וביחס עוין ממגדרים אחרים.

אז כיצד נצליח להגשים את חלומם של מקימי המדינה כפי שבא לידי ביטוי במגילת העצמאות? במשך שנים המצב הביטחוני והאיום הקיומי כיסה על הפערים האלו אולם היום כבר אין הדבר מהווה דבק וסיבה להרגשת איחוד. נשאר, אם כן, למצוא מטרה משותפת שתוכל לגרום לכלל הבנה שהדרך להשגת המטרה הינה להיות עם מאוחד על כל המשתמע מכך.