הקשר בין המיינה לאדם

לא נעים, אבל אמת. כמונו, בני האדם, גם המיינות, הציפורים החמודות שהופיעו בשמי ישראל בשנות ה-90, הורסות את סביבתן בעזרת המוח המפותח שניתן להן. כמה יפות הן, כמה מיוחדות. מלאות תושייה ואפשר להגיד גם, במילים לא מלומדות, מלאות שכל. יצא לי לראות אותם בפעולה סביב הבית שלי, של הבת שלי, בפארקים. וואו, מה אומר ומה אדבר. תושייה לא חסרה שם. הם הצליחו אפילו לסלק את היונים מגג הבית שלי, היונים שהיו מטרד לא קטן. מה לא ניסיתי, קניתי את תוספות הזיזים שמתקינים על הגג, כדי לסלק אותן, לא עזר. תליתי עורב מפלסטיק, מה שעזר לזמן מה להפתעתי הרבה, אך לאחר שהיונים הבחינו שהוא לא מאיים על שלוותן, חזרו ובגדול… ואז הגיעו המיינה. 

בהתחלה הגיעו שתיים, מתוקות ויפות הרבה יותר מהיונים. תוך זמן לא רב שמתי לב שגללי היונים הקבועים, המופיעים בפתח דלתנו מדללים והולכים. זה הכול בזכות המיינות, חזקות וחכמות. סילקו את היונים וכבשו את מקומן. המיינות הובאו לארץ כחיות מחמד למתחם הצפארי בפארק הירקון בתל אביב-יפו. תוך זמן קצר הן התפשטו מתל אביב לכל גוש דן ומשם צפונה, דרומה ומזרחה. ב-2015 מיינה כבר הייתה הציפור החמישית בתפוצתה בישראל, יותר מהדררה, הבולבול והצופית. ב-2020 הגיעה המיינה למקום רביעי בתפוצתה בישראל , לאחר העורב האפור, הצוצלת ויונת הבית, למי מכם שמתעניין במקומות הראשונים. עד כאן, היינו מריעים ואומרים, כל הכבוד לך מיינה, נעים להכיר. אבל מה, היא לא מסתפקת בזה. 

המיינה מתחרה על חורי קינון. היא נצפתה משתלטת על אתרי קינון של דרורים ושל ירגזי תוך שהיא דוחקת החוצה את הזוגות המקומיים. באחד המקרים זיהו מיינות שהוציאו גוזלים מתיבת קינון בה קיננו זוג דרורים עם ארבעה גוזלים. הן מצליחות גם לגרש חתולים ועורבים. לקינוח אספר כי נצפו אינטראקציות אלימות בתחרות על מקורות מזון. באחד המקרים מיינות הציקו לשלדג לבן-חזה שזה עתה תפס חרק, ולבסוף עזב השלדג את השלל והותיר אותו למיינות שאכלו אותו. במקרה נוסף, ארבע מיינות רדפו אחר בז מצוי שלכד זיקית,  שהוא, להזכירכם, דורס הרבה יותר גדול מהמיינות, אך הוא נכנע לבסוף להצקות האלימות ועזב את הטרף למיינות שניזונו ממנו.