אנחנו חיים כמו סרטנים בסיר

אנחנו חיים כמו סרטנים. כאלה ששמו אותם בסיר מלא מים, ולאט לאט מעלים את הלהבה כך שהם חושבים שהכול בסדר, וכמה נעימים המים החמימים, ומבלי שהם שמים לב הם כבר מוכנים לאכילה. למה הכוונה? אנחנו חיים בכל תחומי החיים שלנו בצורה עקומה, שאם היינו מקדישים קצת מחשבה רצינית, היינו באמת מתפלאים, למה אנחנו משתפים פעולה עם דרכי חיים כל כך לא מטיבים. זה נכון לכל מערכות חיינו, ובכל התחומים, אבל בואו נבחן תחום אחד קטן, אבל הכי משמעותי – הילדים שלנו. הדבר הכי יקר, הכי חשוב.

לצאת מהסיר לפני שיהיה מאוחר מדי

צורת החיים שלנו מחייבת אותנו לשלוח את בבת עינינו, מגיל מספר חודשים לכמעט 10 שעות ביום לטיפול בידיים זרות, כשאנחנו פוגשים אותם ביום לשעות בודדות. הגיוני? בואו נמשיך. את האוצרות שלנו אנחנו מותירים בידיים זרות , בידי נשים, שהם לא בשר מבשרם או דם מדמם. למה זה חשוב? כי הטבע מעניק אהבה בילט אין להורים ולא בכדי. לטפל בתינוקות וילדים זה אתגר גדול. איך אם כן, יתמודדו עם הקשיים אנשים, שאין להם את האהבה הזאת באופן טבעי? זו דרישה כמעט על טבעית, מאנשים זרים. נשים כאלו, צריכות להיות בעלות לב ענקי, וסבלנות עילאית, כדי להצליח במשימה שהיא מנוגדת לטבע האנושי הבסיסי. 

האם אנחנו מבינים זאת כחברה? לא ולא. לא רק שאין הערכה כנה לתפקיד, אלא שהסטטוס החברתי הנמוך של העבודה החשובה ביותר הזו, יחד עם משכורת נמוכה, מביאים לתחום הרבה נשים, שאין להם ברירה ריאלית אחרת להתפרנס. לרוב ללא הכשרה מתאימה ובעבודה שהמשמרת הרגילה שלה היא עשר שעות ביום. האם זוהי דרך הגיונית ואנושית, להעניק לילדינו את הטיפול והאהבה שהם צריכים כדי להתפתח בריאים ומאושרים? איזה אדם יכול להתמודד עם לפחות 30 ילדים ותינוקות 10 שעות רצוף, 6 ימים בשבוע? 

ילדים צריכים טיפול אישי וקרוב, בקבוצות קטנות של ילדים, עי מטפלות מקצועיות מתוגמלות היטב ורעננות. גישה הרבה יותר אנושית וחכמה תהיה לחלק את העבודה למשמרות, לדוגמא. אנחנו רוצים שהילדים יזכו בכל רגע ביום, לטיפול רגוע ושמח, עי מטפלות רגועות ושמחות. 

ואם כבר אנחנו מדברים על הנושא, אז אולי צריך להגיד את האמת הכי גדולה. ילדים צריכים את אימא שלהם. ללא כחל ושרק. במיוחד בשנותיהם הראשונות, ילדינו צריכים טיפול אוהב וכנה, כזה שרק אימא שלהם יכולה לתת. וגם אותה צריכה החברה לכבד ולתגמל, כי היא הבסיס לכל האיזון בחברה, ולכן תפקידה הכי חשוב וראוי. אולי הגיע הזמן שנצא מהסיר, ונתחיל לחשוב מה זה אומר לחיות כמו בני אדם.